תמונת המצב הסביבתית: מפרץ חיפה, קריית טבעון ועמק יזרעאל

על פניו קיים פרדוקס מוכר: במפרץ חיפה פועל ריכוז כבד של תעשיות, נמלים ונתיבי תחבורה ראשיים הפולטים כמויות משמעותיות של חומרים לאוויר, והרוח האופיינית אכן נושאת את גושי האוויר הללו מזרחה ודרומה. למרות זאת, תחנות הניטור באזור קריית טבעון וסביבתה אינן מציגות ענני זיהום כבדים או חריגות קיצוניות, ואיכות האוויר הנשימתית ביישוב דומה לממוצע הארצי ולעיתים אף טובה מזו של גוש דן.

כדי להבין כיצד זה ייתכן ולאן נעלם הזיהום, יש לבחון את המפגש בין טופוגרפיה, מטאורולוגיה ופיזיקה של האטמוספירה:

1. "מסדרון הרוח" הטופוגרפי: מדוע האוויר נע לכיוון טבעון?

2. מנגנון המיהול: מדוע הזיהום אינו מגיע בריכוז גבוה?

למרות שנתיב הרוח מוביל ליישוב, פועלים בדרך מספר מנגנוני הגנה טבעיים:

3. "מגן הלילה": היפוך הרוחות בשעות המסוכנות

השעות המועדות ביותר להצטברות של זיהום מסוכן הן שעות הלילה, שבהן מתפתחת אינוורסיה (שכבת אוויר חם שלוכדת אוויר קר ומזהמים צמוד לקרקע ללא יכולת פיזור).

אלא שבשעות אלו מתרחש תהליך הפוך ומציל:

4. ממה בכל זאת מורכב האוויר בטבעון כיום?

לסיכום

הרוח בהחלט משמשת כ"צינור" שלוקח את הפליטות מהמפרץ לכיוון טבעון והעמק, אך העובדה שזה קורה בשעות היום מאפשרת לאטמוספירה למהול ולפזר את המזהמים לגובה רב (לרום), בעוד שבשעות הלילה – שבהן הזיהום נכלא בקרקע – הרוח מתהפכת ומסיעה אותו אל הים. כתוצאה ממנגנונים אלה, בפועל כשהאוויר מגיע ליישוב, רמות הזיהום הנשימתי דומות לממוצע הארצי הרגיל.