טבעונפדיה - קרית טבעון

• מעמד מוניציפלי: מועצה מקומית (נוצרה מאיחוד מוניציפלי ב-1958; צירפה את קריית חרושת ב-1979).
• מחוז שיפוט: מחוז חיפה.
• אוכלוסייה: כ-19,800 תושבים (אומדן רשמי, 2026).
• שטח תחום השיפוט: כ-9,210 דונם (שטח תוכנית המתאר הכוללנית: כ-8,303 דונם).
• צפיפות אוכלוסין: כ-2,150 תושבים לקמ"ר.
• דירוג חברתי-כלכלי: אשכול 8 מתוך 10 (מדד הלמ"ס).
• מאפיין יישובי ונופי: יישוב הררי-גבעי המשלב בינוי נמוך וצמוד-קרקע בתוך שרידי חורש יער-פארק טבעי של אלון התבור. במסמכי משרד החקלאות והגנת הסביבה מתועדת הרשות כאחת מבעלות שיעור כיסוי חופת העצים הגבוהים בישראל.

1. מיקום מרחבי וטופוגרפיה

קריית טבעון שוכנת במפגש הגאוגרפי שבין גבעות אלונים-שפרעם (הגליל התחתון המערבי), אגן נחל הקישון ועמק יזרעאל המערבי, כ-15 קילומטרים דרומית-מזרחית לחיפה וכ-5 קילומטרים צפונית ליקנעם עילית. מצפון היא גובלת בשטח המועצה המקומית בסמת טבעון.

המבנה הטופוגרפי בנוי שרשרת גבעות שלוחות ומדרונות מבותרים:

• רום מרבי: כ-180-190 מטרים מעל פני הים ברכסים הצפוניים (רמת טבעון).
• רום מזערי: כ-30-45 מטרים מעל פני הים באפיק נחל הקישון ובשכונת קריית חרושת.
• רום ממוצע: כ-100-140 מטרים מעל פני הים.

הטופוגרפיה המבותרת הכתיבה פריסה עירונית העוקבת אחר קווי הגובה, ללא מערך שתי-וערב.

2. תשתית גאולוגית והידרולוגיה

התשתית הסלעית מורכבת בעיקרה מסלעי משקע ימיים (גיר, קירטון רך ודולומיט מחבורת יהודה וחבורת הר הצופים). שכבות הקירטון הנוחות לחציבה שימשו בעת העתיקה להקמת מערכות קבורה תת-קרקעיות ובורות מים, כפי שמשתקף במרחב בית שערים.

• ניקוז עילי: מרבית שטח היישוב מתנקז דרומה ומערבה אל אגן נחל הקישון ויובליו העונתיים. המדרונות הצפוניים של גבעות טבעון נוטים לעבר אגן הניקוז של נחל ציפורי.
• הידרולוגיה מקומית: בתחתית המדרון הדרומי נובע מעיין אלרואי, מעיין שכבה הפורץ במגע שבין שכבות סלע חדירות לאטומיות, שמימיו מוזרמים לבריכת איגום מלאכותית ומשם לעבר אפיק הקישון.

3. חורש, צומח ופאונה

האקלים ים-תיכוני הררי ומתון, עם ממוצע משקעים שנתי של 600-650 מ"מ.

המרקם הבנוי משולב בשרידי יער-פארק טבעי שבו המין השליט הוא אלון התבור (Quercus ithaburensis), לצד אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, עוזרר קוצני, כליל החורש ולבנה רפואי. השטחים הפתוחים מתאפיינים בעושר גיאופיטים, ובראשם מרבדי פריחה של רקפת מצויה (Cyclamen persicum) - המשמשת כסמל הרשות - וכן כלניות ועיריות.

בוואדיות ובחורשות המשיקות לבתי היישוב מתקיימת פעילות ענפה של חיות בר: חזירי בר (Sus scrofa), תנים זהובים, שועלים, דורבנים וציפורי שיר וחורש. סוגיית התקרבות חזירי הבר לחצרות הבתים בשל זמינות מזון עירוני העסיקה את הרשות ואת דוחות מבקר המדינה בשנים 2019-2024; הטיפול בה כולל גידור אתרים, חסימת מקורות פסולת וקיבוע מתכת של מכלי האשפה.

1. טבעין הקדומה

בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד התקיים במקום יישוב יהודי בשם "טבעין" (או "טבעון"). במקורות חז"ל נזכרים חכמים כמו רבי יוסי דמן טבעין. בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה כד, ב) מצוין כי אנשי חיפה, בית שאן, בית שערים וטבעין לא הורשו לעבור לפני התיבה כשליחי ציבור, מפני שהגייתם לא הבחינה כראוי בין אלפי"ן לעייני"ן.

בספרות התנאים נזכרים אזכורים נוספים של המקום. בתוספתא (מגילה) מובא "מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת בטבעין מיושב" — כלומר שקרא את מגילת אסתר בישיבה, שלא כנוהג המקובל לעמוד. עוד נמסר על אביו של רבי אלעזר בר צדוק ש"שני דברים הוליך אבא מטבעין ליבנה". שרידי היישוב הקדום (ח'רבת טבעון) תועדו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 במסגרת סקר הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF).

2. הנקרופוליס בבית שערים והכרזת אונסק"ו

במהלך המאה ה-2 לספירה, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, עבר מרכז ההנהגה היהודית לגליל. בתקופת רבי יהודה הנשיא הפכה בית שערים הסמוכה למרכז הסנהדרין ובית המדרש (טרם מעברם המאוחר יותר לציפורי).

בעקבות קבורתו של רבי יהודה הנשיא במקום, הפכה העיר לנקרופוליס (עיר מתים) מרכזית. יהודים מהגליל ומרחבי התפוצות (בבל, פלמירה/תדמור, צור, צידון ואנטיוכיה) הובאו בה לקבורה במערכות תת-קרקעיות חצובות בקירטון.

• קבר רבי יהודה הנשיא: מערה 14 מזוהה במסורת ובמחקר הארכאולוגי כמקום קבורתו האפשרי של רבי יהודה הנשיא ובני משפחתו, לאור כתובות שנתגלו במקום המציינות שמות התואמים את בני ביתו; עם זאת, במחקר המדעי מוגדר הזיהוי כהשערה מבוססת ולא כקביעה חד-משמעית.
• הכרזת אונסק"ו (2015): ב-5 ביולי 2015 הכריזה ועדת המורשת העולמית של UNESCO על הנקרופוליס בבית שערים כאתר מורשת עולמית ("Necropolis of Bet She’arim: A Landmark of Jewish Renewal"), תחת קריטריונים (ii) ו-(iii). ההכרזה ניתנה בזכות היות האתר עדות היסטורית להתחדשות תרבותית ורוחנית של העם היהודי לאחר חורבן המרכז ביהודה, וביטוי למפגש אמנותי בין המסורת היהודית לאמנות הקלאסית (תבליטי ארונות קבורה המשלבים מנורות לצד מוטיבים הלניסטיים וכתובות ביוונית, עברית וארמית).
• גוש הזכוכית: בשנת 1959 נחשף בקרקעית בור מים עתיק באתר גוש מונוליטי של זכוכית גולמית במשקל של כ-8.8 טונות מהתקופה הביזנטית או הרומית המאוחרת, המעיד על פעילות ייצור זכוכית בקנה מידה משמעותי במרחב זה.

1. יישובי המרחב בתקופה העות'מאנית והמנדטורית

עד ראשית המאה ה-20 היה המרחב מיושב בדלילות על ידי פלאחים ובדואים מקומיים:

• שייח' אבריק (الشيخ ابريق): כפר קטן ומקאם סביב קברו של שייח' אבריק על הגבעה הדרומית-מזרחית.
• חָרַתִיֶה (حارثية): כפר אריסים ששכן על הגבעות שבהן הוקמו לימים קריית עמל ומרכז טבעון.
• קוּסְקוּס-טבעון (קוסקוס טבעון): ריכוז יישובי של בני שבט ערב אל-חֻ'לֵיפאת בחלקן הצפוני של הגבעות.

מרבית הקרקעות היו בבעלות משפחת סורסוק הנוצרית-לבנונית מביירות, שרכשה אותן מהשלטון העות'מאני בעקבות חוק הקרקעות של 1858.

2. רכישת הקרקעות בידי קק"ל

בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 הוביל יהושע חנקין, באמצעות חברת "הכשרת היישוב" ועבור הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), את רכישת גוש הקרקעות הנרחב של עמק יזרעאל והגבעות הסמוכות מידי משפחת סורסוק. שטחי שייח' אבריק, חרתיה וקוסקוס-טבעון נגאלו, פוצו האריסים שישבו בהם, והקרקעות נרשמו על שם קק"ל וחברת-הבת "הימנותא". לצורך שמירה על הקרקעות מפני פלישות הציבה קק"ל שומרים עבריים, ובראשם אלכסנדר זייד שהתיישב בשייח' אבריק ב-1926.

קריית טבעון נוצרה מתהליך הדרגתי של התפתחות ואיחוד ארבעה יישובים נפרדים:

1. קריית חרושת (נוסדה ב-1935)

נוסדה על ידי חסידי האדמו"ר מיבלונה, הרב יחזקאל טאוב, אשר יחד עם קבוצות חלוצים ביקשו להקים יישוב המשלב חקלאות, עבודה ותעשייה בעמק הקישון. האדמות נרכשו עוד בשנות ה-20. שמה ניתן לה בהשראת האתר המקראי "חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" והכוונה לפתח בה מפעלי חרושת.

במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט סבל היישוב המבודד מפגיעות ביטחוניות קשות: בליל 24 באוגוסט 1938 חדרה כנופיה חמושה לבית משפחת שניידר ביישוב ורצחה חמישה מבני המשפחה (שני ההורים ושלושת ילדיהם). היישוב פעל כמועצה מקומית עצמאית קטנה בתנאים כלכליים מורכבים, עד למיזוגו הרשמי לקריית טבעון בשנת 1979.

2. אלרואי (נוסדה ב-1935)

נוסדה כמושב עובדים בידי עולים יהודים יוצאי כורדיסטן (יוצאי הערים זאכו, עמדיה ודהוכ), שעבדו קודם לכן במחצבות נשר ובבניין בחיפה. היישוב נקרא על שמו של דוד אלרואי, מנהיג משיחי שפעל בקרב יהדות כורדיסטן במאה ה-12. המתיישבים הקימו משקי עזר חקלאיים לרגלי הגבעות, ושימרו את מסורתם בבתי הכנסת השכונתיים ובחגיגות הסהרנה. היישוב פעל עצמאית עד שסופח לקריית עמל בשנים 1957-1958.

3. קריית עמל (עלתה על הקרקע ב-1937)

הוקמה כמענה למשבר הדיור והתעסוקה של פועלי חיפה בעת מאורעות תרצ"ו. היוזם והמתכנן היה המהנדס דב פטישי, שגיבש ב-1936 גרעין עובדים לבנייה עצמית שיתופית על גבעות חרתיה. העלייה לקרקע התקיימה ב-9 בספטמבר 1937.

התושבים בנו את בתיהם במו ידיהם על חלקות שכללו משקי עזר לקיום עצמי. היישוב הוקף גדר ואובטח בידי נוטרים. בשנת 1941 נחנך במרכזו "בית העם" (בתכנון אלכסנדר אופנברג), ששימש אולם קולנוע ומרכז אסיפות. במאי 1948 הוכרזה קריית עמל כמועצה מקומית.

4. טבעון (נוסדה באמצע שנות ה-40)

ראשיתה ביוזמתו של עסקן קק"ל מבריטניה, לאופולד שן, אשר קידם תוכנית להקמת חמש ערי גנים בארץ ישראל עבור עולים מבריטניה ובני המעמד הבינוני המקומי; טבעון הייתה המקום היחיד שבו התממשה התוכנית. לצורך הפרויקט הוקמה חברת הבנייה "קרת" בשיתוף קק"ל. היישוב נקרא תחילה "בית שערים הצפונית", וטקס הנחת אבן הפינה נערך בסוף 1945. עבודות הבנייה והאכלוס יצאו לפועל בשנים 1946-1947, ובהמשך הוסב השם ל"טבעון".

תכנון היישוב הופקד בידי פרופ' אלכסנדר קליין מהטכניון, שתכנן מרחב ברוח "עיר גנים": מגרשים פרטיים רחבים, בינוי נמוך (חד ודו-קומתי), רחובות מפותלים המותאמים לטופוגרפיה, מערכת שבילי הולכי רגל ושמירה על חופת עצי האלון. בסוף שנת 1949 הוכרזה טבעון כמועצה מקומית נפרדת.

בין השנים 1950 ל-1952 הוקמו במרחב מחנות מעבר ומעברות לקליטת גלי העלייה:

• מעברת טבעון (צפון): הוקמה ב-1952 על הגבעות שמצפון לטבעון הוותיקה (בשטח שבו הוקמה לימים רמת טבעון). כללה צריפי עץ ופח שבהם שוכנו בעיקר ניצולי שואה מאירופה ועולים ממרוקו. המעברה פונתה ופורקה בהדרגה עד לסגירתה ב-1966.
• מעברות קריית עמל ואלרואי: הוקמו בשנים 1950-1951 בגיא שבין שני היישובים. אלפי עולים - בעיקר מעיראק, רומניה, פולין ומרוקו - שוכנו באוהלים, בדונים ופחונים. המעברה פורקה ב-1958 עם מעבר תושביה לבתי קבע ולאזבסטונים בקריית עמל.

קליטת תושבי המעברות שינתה את המבנה החברתי של היישוב, גיוונה את פניו הדמוגרפיים והניחה את התשתית להרחבות הבינוי של העשורים הבאים.

1. מהלכי האיחוד

במהלך שנות ה-50 פעל משרד הפנים למיזוג המובלעות המוניציפליות במרחב:

1. 1956-1957: סיפוח מושב אלרואי, שטחי המעברות ומוסד רמת הדסה לתחומי השיפוט של עמל וטבעון.
2. 1958: איחודן הרשמי של המועצות המקומיות קריית עמל וטבעון לכדי מועצה מקומית מאוחדת אחת - קריית טבעון.
3. 1979: צירופה של המועצה המקומית קריית חרושת אל קריית טבעון והשלמת גבולות היישוב הנוכחיים.

2. ראשי המועצות המקומיות לאורך השנים

1. שכונות היישוב

• מרכז טבעון (כיכר בן-גוריון - "המרכז"): מוקד המסחר, בתי הקפה והמפגש הציבורי.
• טבעון הוותיקה: בנייה צמודת-קרקע ונמוכה על מגרשים רחבים, שבילי הולכי רגל מוצלים וחורש עבות.
• קריית עמל: מתאפיינת ברחובות מדורגים, בתים חד ודו-משפחתיים ומרכז מסחרי שכונתי (כיכר הפועלים).
• אלרואי: אופי כפרי המשלב את מבני מושב הפועלים המקורי לצד בנייה חדשה הסמוכה למעיין ולתחנת הרכבת ההיסטורית.
• קריית חרושת: שוכנת בעמק הקישון, בעלת אופי פרברי-כפרי מובהק.
• רמת טבעון: שכונה צפונית שהוקמה על אדמות מעברת טבעון. הבנייה החלה ב-1989, השיווק ב-1991 והאכלוס ב-1993, תוך מתן עדיפות לבני המקום.
• שכונות נוספות: צל אורנים, בנה ביתך, שכונת החיילים המשוחררים ונווה מנחם.

2. תוכנית המתאר הכוללנית "קריית טבעון 2040"

תוכנית המתאר הכוללנית (תוכנית מס' 306-0465591), המשתרעת על שטח של כ-8,303 דונם, מתווה את מגמות הפיתוח עד לשנת 2040 עבור אוכלוסיית יעד של כ-26,500 תושבים. עיקרי התוכנית:

• התחדשות עירונית נקודתית ועיבוי מבוקר במרכז היישוב ובקריית עמל, תוך שמירה על קנה המידה המקומי והימנעות מבנייה מגדלית החורגת מקו הרכס.
• שילוב שבילי אופניים ותנועת הולכי רגל בין השכונות.
• שמירה קפדנית על המסדרונות האקולוגיים, הוואדיות וחופת עצי האלון.
• פיתוח מתחם "שערי טבעון" (שטח של כ-306 דונם שהועבר לתחום השיפוט בשנת 2016) כמתחם משולב של מגורים ומסחר.

3. פרויקטים ומתחמים בפיתוח

• שכונת הכרמל (מתחם "אורים"): שכונת מגורים חדשה בקצה רחוב הכרמל בקריית עמל, שאכלוסה החל באמצע העשור הקודם. היא הוקמה בשטחו של מרכז הנופש, ההבראה והחינוך "אורים" — מוסד ותיק שפעל במקום ונותר נטוש מאז שנות ה-90.
• קניון "מול היער" (רמת טבעון): תוכנית להקמת קניון בשולי החורש ברמת טבעון עוררה מאבק סביבתי ציבורי ממושך (2006–2012) מחשש לפגיעה בחורש. בסופו של דבר צומצם הפרויקט, עצים בוגרים הועתקו, והמבנה הוסב למרכז מרפאות ופיזיותרפיה של קופות החולים.
• מרכז הפיתוח המתוכנן של NVIDIA: תוכנית שהוכרזה (2024) להקמת קמפוס פיתוח גדול של חברת NVIDIA בקרבת מחלף שער העמקים ושכונת צל אורנים, שעשוי להעסיק אלפי עובדים. נכון לכתיבת שורות אלה הפרויקט מצוי בשלבי תכנון והיקפו הסופי טרם נקבע.

1. מערכת החינוך ומודל הבחירה המבוקרת

מערכת החינוך ביישוב מפעילה מודל של בחירה מבוקרת ברישום, המאפשר להורים ולתלמידים לבחור מבין זרמים פדגוגיים מגוונים בפיקוח ממלכתי:

• אשכול גני יער ובית ספר יסודי "נרקיסים ביער": חינוך ממלכתי המשלב פדגוגיית שהייה ולמידה בחורש הפתוח.
• בית ספר "שקד": מוסד חינוכי בזרם חינוך ולדורף (אנתרופוסופי) הפועל במסגרת החינוך הממלכתי.
• בית ספר "רימונים": בית ספר יסודי דמוקרטי המבוסס על מעורבות קהילתית ובחירה אישית.
• בית ספר "מיתרים": בית ספר יסודי משלב לקהילות חילוניות, מסורתיות ודתיות.
• בתי הספר הממלכתיים הקהילתיים: "קריית עמל" (דגש סביבתי וקיימות) ו"צל אורנים" (דגש מנהיגות חברתית).
• קריית החינוך אורט גרינברג: קמפוס החינוך העל-יסודי המקיף (חטיבת ביניים ותיכון) המרכז את מרבית תלמידי היישוב בכיתות ז'-י"ב.
• כפר הנוער רמת הדסה: נוסד בשנת 1949 ביוזמת "עליית הנוער" והנרייטה סאלד. משמש כפר נוער חינוכי-טיפולי ופנימייה המעניקה מסגרת לחניכים מכל רחבי הארץ.
• החווה לחינוך חקלאי ולימודי סביבה: חווה יישובית שבה מתנסים תלמידי המקום בעבודת אדמה, קיימות ובוטניקה.

2. כפר תקווה

מהמוסדות המזוהים ביותר עם קריית טבעון. כפר תקווה הוא כפר-מגורים לבוגרים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, שנוסד בשנות ה-60. הכפר מבוסס על תפיסה של חיים בקהילה, ותושביו משתלבים באופן הדוק בחיי היישוב — בתעסוקה, במסחר, ובפעילות התרבות והפנאי המקומית.

3. מכללת אורנים

בסמוך לגבולה המזרחי של הקריה פועלת מכללת אורנים - המכללה האקדמית לחינוך. המוסד מקיים זיקות הדוקות עם הקהילה המקומית באמצעות הגן הבוטני ע"ש יהושע מרגולין, גלריית האמנות ומיזמי מחקר והוראה סביבתיים. במתחם המכללה שוכנת גם מכינת רבין, מכינה קדם-צבאית.

4. תנועות ומועדוני נוער

• תנועת הצופים - שבט אלון: שוכן ברחוב הדגניות 12 (הנהגת צפון).
• הנוער העובד והלומד - קן טבעון: קן ותיק השוכן ברחוב קרן קיימת 14 בקריית עמל.
• בני עקיבא - סניף קריית טבעון: מרכז פעילות לציבור הדתי והמסורתי ביישוב.
• חוגי סיירות (קק"ל והחברה להגנת הטבע) ותנועת "חמש אצבעות": פועלות בקרב מאות בני נוער בתחומי השטח והמנהיגות.
• מועדון הנוער "פיש": מתחם הנוער היישובי המשמש בית לאירועים ולמועצת הנוער.

1. רשת המתנ"סים

פועלת כעמותה עירונית עצמאית ומשמשת הזרוע המרכזית לפעילות פנאי ותרבות:

• אולם תרבות "זוהר" (רחוב חנה סנש 24): היכל המופעים, התיאטרון והקולנוע המרכזי של הקריה.
• שלוחות קהילתיות: מרכז צל אורנים (מתמחה בפעילות לגיל הרך ולמשפחה), מרכז נרקיס ומרכז רמת טבעון.
• קונסרבטוריון למוזיקה ובית ספר למחול: מסגרות לימוד והרכבים ייצוגיים (מקהלת "רקפת" ולהקות מחול רב-גילאיות). תזמורת כלי הנשיפה של היישוב זכתה במדליית זהב בתחרות העולמית בקרקראדה (Kerkrade) שבהולנד בשנת 2013, ובמסגרת פרויקט "בית ספר מנגן" נלמדת נגינה בכלי נשיפה כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר היסודיים.

2. פסטיבלים ואירועים שנתיים

• פסטיבל "שבת אמנים": מסורת יישובית אביבית שנוסדה בסוף שנות ה-80. במהלך סוף שבוע פותחים עשרות אמנים ויוצרים מקומיים את בתיהם וחצרותיהם לתערוכות ציור, פיסול, קרמיקה וצורפות.
• פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית: פסטיבל קהילתי-אזרחי הפועל בהתנדבות ומבוסס על שיתוף פעולה בין תושבים. הפסטיבל כולל מופעים, סדנאות ומפגשי תרבות המתקיימים בחצרות בתים, במרחבים ציבוריים ובחורש.

3. כדורמים - הפועל קריית טבעון

מועדון הכדורמים הפועל קריית טבעון (נוסד בשנות ה-50 סביב הבריכה המקומית) הוא ממועדוני הכדורמים הבכירים והמעוטרים בישראל. לאורך עשרות שנות פעילות זכה המועדון באליפויות לאומיות ובגביעי מדינה בבוגרים ובנוער, והצמיח שחקנים ומאמנים רבים לנבחרות ישראל.

4. אופי היישוב: מעיירת הבראה לפרבר ירוק

עד מלחמת ששת הימים (1967) שימשה טבעון מוקד משיכה ארצי לנופש ולהבראה, בזכות האוויר הצלול, החורש והשקט. במקום פעלו עשרות פנסיונים ובתי הבראה פרטיים, ותושבים רבים השכירו חדרים לנופשים. ענף זה דעך בהדרגה עם השינוי בהרגלי הנופש בישראל, והיישוב קיבל את אופיו הנוכחי כפרבר מגורים ירוק. הסופר והמדינאי משה שרת, שביקר במקום ב-1955, רשם ביומנו התפעלות מ"פינה מרהיבה" של גבעות וחורשות.

בתחום איכות הסביבה נמנתה טבעון עם היישובים הראשונים בישראל שהנהיגו הפרדת פסולת במקור ופח כפול, עוד בשנות ה-80 — שנים לפני שהדבר הפך לסטנדרט ארצי.

1. אלכסנדר זייד ופרשת הפסל

אלכסנדר זייד (1886-1938), ממייסדי "בר גיורא" ו"השומר", התיישב בשייח' אבריק ב-1926 כשומר מטעם קק"ל וחשף את מערות בית שערים. בליל 10 ביולי 1938 נרצח במארב ירי בעת שהלך לכיוון קיבוץ אלונים.

• פסל זייד: פוסל בידי דוד פולוס ונחנך על גבעת שייח' אבריק ב-1941, כשהוא מציג את זייד צופה על סוסתו לעבר עמק יזרעאל.
• הפגיעה והשחזור: במאי 2007 הופל הפסל וניזוק קשות בידי גנבי מתכות. בעקבות התגייסות ציבורית שוקם הפסל, נוצק מחדש בברונזה בידי הפסל ערן גרבלר, והוצב מחדש על כנו בספטמבר 2008.

2. בית הקברות של אגודת השומרים

הוקם ב-1935 על המדרון המזרחי של שייח' אבריק כבית עולם ייעודי לחברי "אגודת השומרים". במקום קבורים:

• בועז פרסוב (נפטר 1936): ראשון הנקברים; על מצבתו נחקק: "העבר אַיִן, העתיד מניִן, והרגע כהרף עין".
• אלכסנדר וציפורה זייד ובני משפחתם.
• אליעזר שמאלי (1901-1985): סופר ומחנך, מחבר "אנשי בראשית", אשר הנציח את אנשי השומר וביקש להיקבר לצדם.
• יונה רסין (1902-1947): ממפקדי ההגנה, חלל מלחמת העצמאות (על שמו "מחנה יונה").
• יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי: שנרצחו במאורעות 1936 בנחל השופט (על שמם "רמת השניים").

3. מלחמות ישראל והנצחה

בני היישוב נטלו חלק בכל מערכות ישראל. בתקופת המנדט שימש היישוב בסיס לפלוגות השדה ולהגנה על מפרץ חיפה. במלחמת לבנון השנייה (2006) ובמלחמת "חרבות ברזל" ספג המרחב שיגורי רקטות והתרעות צבע אדום, והיישוב שימש מקלט ומארח למפונים מגבול הצפון.

מרכז ההנצחה והספרייה הציבורית (רחוב המגדל 2, בתכנון ישראל הוכברג, 1987) כולל חדר זיכרון עשוי בטון חשוף עם חרכי זכוכית המשקיפים לאכסדרה הציבורית, ואנדרטה מונומנטלית דמוית מחסום טנקים שעיצב האדריכל יחיאל ערד. לצד ההנצחה פועלים במבנה ספרייה עשירה, גלריה לאמנות ישראלית והארכיון ההיסטורי של היישוב.

1. תחנת רכבת העמק באלרואי ומעיין אלרואי

• תחנת אלרואי: תחנה על תוואי "רכבת העמק" (המסילה החיג'אזית) מ-1905. ב-1936 הוכרה נקודת עצירה רשמית, וב-1943 נבנה מבנה התחנה. פעילות הרכבת נפסקה ב-1952. החל מ-1997 שוקם האתר ביוזמת בני אלרואי, המועצה לשימור אתרים וקק"ל, וכיום הוא אתר היסטורי משוקם הכולל תצוגה פתוחה של קרונות היסטוריים וציוד מסילתי.
• מעיין אלרואי: מעיין שכבה הנובע לבריכת איגום סמוכה לתחנה. האתר הוסדר וחובר בטיילת מסודרת אל תחנת הרכבת ההיסטורית.

2. כבשן הסיד באלרואי

כבשן אבן מסורתי שנבנה ב-1927 בידי חלוצי "קבוצת הצפון" לייצור סיד לתעשיית הבנייה בחיפה. הכבשן פעל עד שלהי שנות ה-40 ושוקם ב-2014 על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כעדות לתעשייה המוקדמת באזור.

3. שיקום נחל הקישון

אפיק נחל הקישון הזורם מדרום ליישוב עבר בעשורים האחרונים פרויקט שיקום וטיהור הדרגתי בהובלת רשות נחל הקישון. המקטע הגובל בקריית טבעון ובקריית חרושת כולל שבילי טיול ורכיבה לאורך הגדות ומוקדי צמחיית גדות טבעית.

4. שבילי הטיול המרכזיים

• שביל סובב טבעון: מסלול מעגלי באורך כ-25 ק"מ המקיף את גבעות היישוב, אפיק הקישון ואתרי המורשת. המסלול ברובו אינו מונגש, אך קיימים בו מקטעים קצרים המתאימים להליכה משפחתית.
• שביל אילן ועץ האלון הגדול: שביל מעגלי באורך 1.5 ק"מ להנצחת סגן אילן גבאי ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה (2006). מוקד השביל הוא "האלון הגדול" ברחוב רמז - עץ אלון תבור קשיש שהיקף גזעו כ-530 ס"מ, העובר פעולות תמיכה ושימור בוטני.

5. טיילת מסילת העמק ופארק הקטר (קריית חרושת)

טיילת שהוקמה ב-2017 לאורך תוואי מסילת רכבת העמק ההיסטורית, ומחברת את שכונת קריית חרושת עם מעיין אלרואי ותחנת הרכבת המשוקמת. לאורכה הוצב קטר היסטורי ("פארק הקטר"), ובסמוך הוקם מסלול פאמפטרק (pump track) לרכיבת אופניים.

1. כלכלה ותעסוקה

קריית טבעון מוגדרת כיישוב מגורים ואינה כוללת מפעלי תעשייה כבדה. הכלכלה המקומית נשענת על עסקים קטנים, שירותים, תיירות מקומית ומקצועות חופשיים. חלק מרכזי מתושבי המקום מועסקים כיוממים בחיפה (פארק מת"ם, אוניברסיטה, טכניון), ביקנעם, בנשר ובאזור מפרץ חיפה.

תוכנית שהוכרזה להקמת מרכז פיתוח גדול של חברת NVIDIA בקרבת מחלף שער העמקים (ראו שער שביעי) עשויה, אם תמומש, לשנות באופן ניכר את תמונת התעסוקה המקומית והאזורית.

2. תחבורה ותשתיות אזוריות

• דרכים בין-עירוניות: כביש 75 (חיפה-נצרת) חוצה את היישוב; כביש 70 וכביש 6 משיקים לו מדרום-מערב (מחלפי שער העמקים ותל קשיש).
• רכבת ישראל: תחנת הרכבת "מגדל העמק - כפר יהושע" שעל מסילת העמק היא תחנת הרכבת הקרובה המרכזית המשמשת את תושבי היישוב.
• תחבורה ציבורית: מופעלת באמצעות חברת "סופרבוס" (קווים פנימיים וקווים אזוריים מקשרים).

• מוקד שירות 106 ופניות הציבור: 04-9539239 | מוקד הודעות WhatsApp רשותי: 052-9597801
• מרכזיית המועצה המקומית: 04-9931010
• תאגיד מים וביוב "מעיינות העמקים": מוקד חירום ותקלות 24/7: 1-800-800-223 | 04-8569696
• מחלקת גבייה וארנונה: 04-9539292 | מוקד ארצי: 1700-704-411
• נקודת משטרת ישראל: רחוב החורש 2 | 04-9831009
• שירותי בריאות ורפואת חירום: מרפאת כללית מרכזית (רח' דולב 8, 04-9539300), מרפאות קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית, ותחנת הזנקה של מד"א.

1. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס): לוחות אוכלוסייה ודירוג חברתי-כלכלי לרשויות מקומיות.
2. מינהל התכנון ומקרקעי ישראל: תוכנית מתאר כוללנית לקריית טבעון 306-0465591, נספח שימור ונספח תחבורה.
3. UNESCO World Heritage Centre: Necropolis of Bet She’arim: A Landmark of Jewish Renewal, Criteria (ii) and (iii) Evaluation Document, 2015.
4. רשות הטבע והגנים: תיק אתר גן לאומי בית שערים ודוחות חפירות מזר ואביגד.
5. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל: תיקי אתר: תחנת רכבת העמק באלרואי, כבשן הסיד, בית טינה ולאופולד שן, ובית העם בקריית עמל.
6. ארכיון עיתונות יהודית היסטורית: דיווחי העיתונים 'דבר' ו'הארץ' אודות מאורעות תרצ"ח בקריית חרושת (אוגוסט 1938) ורצח אלכסנדר זייד (יולי 1938).
7. דוחות מבקר המדינה: דוח על הביקורת בשלטון המקומי - היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בחיות בר (2019-2024).
8. פטישי, דוב. מחרתיה עד טבעון: זכרונותיו של בונה ערים. הוצאת המחבר, 1965.
9. שמאלי, אליעזר. אנשי בראשית. הוצאת עם עובד.
10. ויקיפדיה העברית: הערך "קריית טבעון" — שימש להשלמת אנקדוטות מספרות חז"ל, מוסדות מקומיים ופרויקטים בפיתוח; פרטים שסטטוסם או היקפם טרם סופיים סומנו בהתאם.
11. ספרות חז"ל: תוספתא מגילה; ספרי דברים; מקורות תנאיים נוספים העוסקים בטבעין הקדומה.